זכויות מיעוטים וקבוצה

זכויות מיעוטים: זכויות קבוצה

- זכויות מיעוטים הן זכויות של קבוצות הרוצות לשמור על זהותן הייחודית השונה מזהות הרוב, אין המדובר בזכויות טבעיות, אלא בזכויות שמקורן בהסכמים פוליטיים.

- לפרט מוענקת זכות רק בתוקף חברותו בקבוצה או השתייכותו למיעוט.

כיצד נבחין בין זכויות פרט לזכויות קבוצה?

- זכויות הפרט עוסקות בהשגת שוויון בין אדם לאדם.

- זכויות קבוצה עוסקות בהשגת ייחודיות של קבוצה מסוימת לעומת אוכלוסיית הרוב (התייחסות לשוני)

לעיתים קבוצות בחברה מתארגנות כדי להשיג שוויון , אולם קבוצות אלה אינן מתארגנות לצורך השגת זכויות ייחודיות כדי לשמר את השוני שלהן, אלא על מנת להשיג שוויון עבור הפרטים בקבוצה. לכן במקרה זה מדובר בזכויות אדם ואזרח ולא בזכויות קבוצה.

- זכות מיעוט עוסקות בדרישה לשונות וייחודיות בתחומים של הגדרה עצמית, דת, שפה, תרבות וכו'.

בכל שאלה בה אתם מתבקשים להחליט האם מדובר בזכויות פרט או בזכויות קבוצה,

עליכם לשאול את עצמכם את השאלות הבאות:
האם הקבוצה היא קבוצה אתנית / דתית / תרבותית / לאומית?

אם כן – עליכם לשאול: האם הקבוצה מבקשת, במקרה הנדון,  הכרה בעובדה שהיא שונה מבחינה אתנית / דתית / תרבותית / לאומית מאוכלוסיית הרוב במדינה? האם היא דורשת הכרה שתתבטא בסיפוק אמצעים ע"י המדינה, שיעזרו לקבוצה לשמור על המאפיינים הייחודיים שלה במסגרת- אם כן – מדובר בזכויות קבוצה.

אם לא – מדובר בזכויות פרט- זכויותיו הטבעיות של כל אדם  ואזרח – זכויות השייכות לכל אדם, לכל פרט, ללא הבדל דת, גזע או מין.

- לא כל המדינות הדמוקרטיות מכירות בזכויות המיעוטים לשמר את ייחודן.

 לעניין זה יש שלוש גישות עיקריות :

הגישה הליברלית הקיצונית,

הגישה הליברלית המתונה,

הגישה המכירה בזכויות המיעוט/קבוצה.

גישות להכרה בקבוצות מיעוטים במדינות דמוקרטיות:

1. הגישה הליברלית הקיצונית- גישה שאינה מכירה כלל בזכויותיהן הייחודיות של קבוצות מיעוט.

     מדינה המאמצת גישה זו מכירה רק בזכויות הטבעיות של אזרחיה ואין היא מכירה בפרטים כקבוצת מיעוט בעלת זכויות ייחודיות.

גישה זו מדכא ומתנגשת בעקרון הפלורליזם (התרבותי) ואף כופה על המיעוט להיטמע(להיות חלק )בתרבות השלטת)

דוג': צרפת מדינה דמוקרטית , אך למוסלמים שבה אין אפשרות להקים מוסדות חינוך עצמאיים משלהם.

2. הגישה הליברלית המתונה – גם אינה מכירה בזכויותיהן הייחודיות של קבוצות המיעוט אלא בזכויות הטבעיות של כל אחד מהפרטים המדינה . בשונה מהגישה הליברלית קיצונית, גישה זו אינה כופה על המיעוטים להיטמא/להיות חלק בלתי נפרד מהתרבות השלטת.

מדינה המאמצת גישה זו מאפשרת לקבוצות מיעוט להתארגן ואף להקים מערכות תרבותיות, חינוכיות ודתיות מתקציבים פרטיים שלהם . של קבוצות המיעוט , ללא התערבות וסיוע כספי מהמדינה.

דוג': בארה"ב הקהילה היהודית הקימה בתי ספר יהודיים, בתי כנסת ומוסדות נוספים מכספה שלה.

3.גישה המכירה בזכויות הקבוצה – גישה המכירה בזכויות הייחודיות של קבוצת המיעוט . מעניקה לקבוצות המיעוט אמצעים שיאפשרו להם לשמור על זהותן הייחודית.

דוג': מדינת ישראל מאמצת גישה זו . היא מאפשרת למיעוט הערבי לקיים מערכת חינוך עצמאית ונפרדת מזו של המדינה. כמו כן מקיימים מערכת דתית נפרדת .

לערביי ישראל יש ייצוג בכנסת ובמוסדות השלטון , ראשי ערים ומועצות ערביים.

השפה הערבית הוכרה כשפה שנייה רשמית של המדינה.

דרכים לשמירת זכויות קבוצותמיעוט

1. פדרליזם – המדינה מחולקת למחוזות . לכול מחוז יש פרלמנט , ממשלה ומערכת שיפוטית משלו ומתקיימות חלוקת סמכויות המוגדרות בחוקה/חוקים בין הממשל המרכזי של המדינה לבין רשויות השלטון של המחוז. שיטה זו מאפשרת לקבוצות מיעוט להפעיל שלטון עצמי ברוב תחומי החיים במחוז בו הוא חי.

דוג': שוויץ : יש בה מחוז איטלקי, צרפתי, גרמני, שוויצרי.

2. אוטונומיה טריטוריאלית – המדינה מעניקה לקבוצות מיעוט , המרוכזות באיזור גאוגרפי מסוים אוטונומיה- שלטון עצמי בתחומי פנים (בעיקר בתחומי חינוך, בריאות ומשטרה). המדינה שומרת לעצמה רק את ניהול תחומי הצבא ומדיניות החוץ.
3. אוטונומיה קהילתית – כאשר בני המיעוט מפוזרים בכול רחבי המדינה. הם יכולים לנהל אורך חיים עפ"י תפיסת עולמם ותרבותם, כולל מערכת חינוך, דת ותרבות משלהם . אבל הם לא בעלי שלטון פנימי עצמאי