מדינת ישראל - גישות שונות

מדינת ישראל - גישות שונות

במגילת העצמאות נאמר: "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית ...". אין הסבר/פירוש אחיד למושג זה, ובחברה הישראלית רווחות גישות שונות בדבר אופייה הרצוי של מדינת ישראל. האם עליה להיות מדינה יהודית ? ואם עליה להיות מדינה יהודית,איזה אופי יהודי היא תישא. מחלוקת זו קיימת עד היום. כל אדם במדינה יכול, ורשאי להגדיר לעצמו את דמות המדינה, כפי שהוא היה רוצה לראות אותה.

- בספר הלימוד  מצוינות שש הגישות העיקריות הקיימות בציבוריות הישראלית. כל הגישות הן לגיטימיות ומבטאות את ריבוי העמדות וההשקפות בנושא זה ( ראה פלורליזם).

ואלו שש הגישות :

- מדינת היהודים  מי שמחזיק בגישה זו רוצה שבמדינה יהיה רוב יהודי וריבונות יהודית. כדי לשמור על רוב יהודי, יש לאמץ את "חוק השבות". ערכיה וסמליה של המדינה כמו גם התרבות שתתפתח בה יבטאו כנראה את הרוב היהודי הדומיננטי, אך אין זה הכרחי - תלוי מה הרוב יחליט.  מחויבותה של המדינה היא ליהודים היושבים בארץ ופחות ליהודים המתגוררים בעולם. הגישה ציונית ודמוקרטית.

מדינת העם היהודי - על פי גישה זו, בנוסף להיותה ציונית ודמוקרטית ובנוסף לשאיפה לרוב יהודי וריבונות יהודית בישראל ( כמו בגישת מדינת היהודים) מדינת ישראל צריכה להיות מדינתם של כל היהודים בעולם. כל יהודי הרוצה בכך יכול לעלות ארצה ולהתאזרח בה. במסגרת זו, מדינת ישראל מטפחת קשרים עם קהילות הגולה. יש בה מוסדות משותפים ליהודים בישראל וליהודים בתפוצות סמלים יהודיים, חקיקה המבוססת על התרבות , המסורת והדת היהודית, חוק השבות המאפשר לכול יהודי לעלות לארץ ישראל ולגור בה. .

 מדינת לאום יהודית תרבותית  - לפי גישה זו,בנוסף למאפיינים של שתי הגישות הקודמות

( מדינת היהודים ומדינת העם היהודי), המדינה צריכה להיות ציונית, חילונית ודמוקרטית במהותה. במסגרת זו, אם ניתן לשלב ערכים דתיים, מסורת, מורשת ותרבות - מה טוב , ובלבד שלא תהיה פגיעה מהותית בדמוקרטיה. שילוב ערכי דת ומסורת לא נובעים מתוך אמונה דתית אלא מתוך הקשר היסטורי ותרבותי. צביונה היהודי של המדינה צריך להיות מושפע מהזיקה למורשת ולמסורת היהודית. זיקה זו באה לידי ביטוי בסמלים, בתכנים חינוכיים ובחקיקה.

מדינה דתית לאומית – בדומה לגישות הקודמות, גם גישה זו היא ציונית אך בשונה מהן זו גישה דתית. בנוסף לשאיפה לרוב יהודי, ריבונות יהודית, קשר עם התפוצות וזיקה לתרבות הדת והמורשת היהודית, גישה זו אומרת שיש לתת משקל שווה (פחות או יותר) הן לערכים יהודיים והן לערכים דמוקרטיים. יש לתת להלכה היהודית "מקום מרכזי" בספר החוקים של המדינה, כלומר, יש לשלב לפחות חלק מחוקי התורה והמשפט העברי בחוקי המדינה ובעיצוב צביונה. השאיפה של הציבור הדתי לאומי היא שמדינת ישראל תהיה מדינה דתית אך בלית ברירה הם מתפשרים על מדינה דמוקרטית שבה יש להלכה היהודית מקום בחקיקה ובאורחות החיים במיוחד בכל הקשור לשמירה על אופייה היהודי דתי של המדינה בפרהסיה ( בציבור).

המשותף לכל הגישות שתוארו עד כה שכולן גישות ציוניות ודמוקרטיות ברוח הכרזת העצמאות.

מדינת התורה (מדינת הלכה) - לפי גישה זו המדינה צריכה להיות רק "מדינה יהודית" ולא "יהודית ודמוקרטית". חוקי המדינה צריכים להיות חוקי ההלכה ,  ואזרחי המדינה (היהודים) מחויבים לפעול לפי ציווי הדת היהודית, וההנהגה תהיה רבנית דתית. צביון המדינה ייקבע על פי ההלכה היהודית. התומכים בגישה זו מכירים בקיומה של מדינת ישראל אך לא שלמים עם הקמתה, הם משתתפים בחיים הפוליטיים כי זה המצוי. הרצוי היה, על פי השקפתם שמדינת ישראל כלל לא תקום שכן יש להמתין לגאולת המשיח שאז תקום מדינה יהודית על פי המתכונת הרצויה להם.( גישה זו אינה ציונית ואינה דמוקרטית)

חמש הגישות שלעיל הן גישות הרוצות שהמדינה תהיה "יהודית".( ראה מדינת לאום אתנית)

מדינת כלל אזרחיה - גישה המקובלת בעיקר על אזרחיה הערבים של מדינת ישראל. הם רוצים שהמדינה תהיה דמוקרטית וחילונית,אשר מעניקה לכל אזרחיה שוויון זכויות ומגינה על חירויות כל האזרחים ללא קשר מיוחד ללאום היהודי. כלומר : מדינת ישראל לא צריכה להיות "מדינה יהודית" בשום מובן אלא רק "מדינה דמוקרטית". גישה זו היא גישה אנטי ציונית.( ראה מדינת לאום פוליטית)

חשוב להדגיש

 את כלל הגישות ניתן למקם על פני הרצף על פי מידת היהודיות הקיימת במדינה מ"מדינת התורה" הגורסת רק מדינה יהודית ועד "מדינת כלל אזרחיה" הגורסת רק מדינה דמוקרטית. שאר הגישות, שהן ארבע הגישות הציוניות, נבדלות זו מזו במידת התוכן היהודי שישולב במסגרות המדינה ובספר החוקים של המדינה.

- כל גישה כוללת בתוכה את התוכן היהודי של הגישה הבאה אחריה - ומוסיפה עליה, וכל גישה כוללת בתוכה את המרכיבים הדמוקרטיים של הגישה שלפניה, ומוסיפה עליה .

מדינת התורה היא רק יהודית ומדינת כלל אזרחיה היא רק דמוקרטית.

- החברה הישראלית היא פלורליסטית. העובדה שהמדינה היא "מדינה יהודית" שאין לה הגדרה חד משמעית יוצרת מחלוקות בין היהודים לבין עצמם (דתיים וחילוניים) ובין אזרחיה היהודים של המדינה לבין אזרחיה הלא יהודים, שקשה להם להזדהות עם ערכיה, סמליה מוסדותיה וחוקיה היהודיים של המדינה. הפלורליזם (מגוון השקפות) מחייב את כל אזרחי המדינה להגיע לפשרה בעניינים שונים, על מנת שכלל האזרחים יוכלו לחיות יחד, על אף השוני ביניהם.

מדינת ישראל: גישות שונות (טבלה)

השקפות וגישות לאופיה של מדינת ישראל