בגרות באזרחות: מאפייניה של ישראל כמדינה יהודית

מאפייניה של ישראל כמדינה יהודית מתבטאים בסמלים, מוסדות חוקים והסדר הסטאטוס קוו.

א. סמלי המדינה – ביטוי למדינה יהודית

סמלי המדינה מייצגים את ערכי המדינה ועוזרים באיחוד אזרחי המדינה. הסמלים מייצגים את המדינה ומבטאים את ריבונותה. סמלי מדינת ישראל מקורם במורשת היהודית.

1. הדגל

הדגל של התנועה הציונית נקבע כדגל ישראל. צבעי הדגל – תכלת ולבן, נקבעו על פי צבעי הטלית. הלבן מסמל קדושה וטוהרה. מגן הדוד הוא סמל יהודי מסורתי, המופיע בספרים של הקהילות היהודיות מאז המאה ה – 14.

2. ההמנון – התקווה.

כותב השיר – נפתלי הרץ אימבר. המנגינה כנראה נלקחה משיר עם רומני. התקווה הייתה המנון התנועה הציונית, והיא מבטאת את הכמיהה לציון והרצון בעצמאות מדיניות בציון. במהלך השנים היו שערערו על מעמדו של השיר כהמנון הלאומי והציעו אפשרויות אחרות במקומו.

3. סמל המדינה – מנורה וענפי זית

מנורת בית המקדש, כפי שהיא מופיעה על שער טיטוס ברומא, נקבעה כסמל המדינה. המנורה מופיעה במקומות שונים בתנ"ך. לאחר חורבן בית שני המנורה החלה לסמל את התקווה והכמיהה לבניית בית המקדש.

לעיתים יש קולות שקוראים להחליף את סמלי המדינה, את הדגל וההמנון. ישנה טענה שצריך להחליף את ההמנון לכזה המתאים למדינה עצמאית שיש בה גם ערבים ודרוזים, אך עד עכשיו לקולות אלו לא הייתה השפעה. כוחם של הסמלים גדול כי הוא בא מהמורשת היהודית.

ג. החקיקה במדינת ישראל – ביטוי למדינה יהודית

מאז הקמת המדינה, הכנסת מחוקקת חוקים שחלקם מבטאים את אופייה היהודי של מדינת ישראל. היבטים אלה משקפים את הגישות השונות לגבי אופייה של מדינת ישראל. לפעמים, בגלל ההבדלים בין הגישות, לפני החקיקה יש ויכוחים קשים.

דוגמה לחוק שיש בו ביטוי לדת היהודית:

חוק בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) תשי"ג 1953: מעניק סמכות ייחודית לבתי דין רבניים לדון בענייני נישואין וגירושין בין יהודים על פי ההלכה.

דוגמה לחוק שיש בו ביטוי ללאום היהודי, ומטרתו להבטיח שמדינת ישראל תהיה מדינת העם היהודי בעלת רוב יהודי:

חוק השבות (תש"י 1950) – מעניק לכל יהודי זכות לעלות לישראל, כמו כן לבן זוגו, ילדו ונכדו של היהודי.

דוגמה לחוק שיש בו ביטוי לתרבות ולמורשת היהודית, ומטרתו להעניק אופי יהודי לתרבות של אזרחי המדינה היהודים:

חוק חינוך ממלכתי (תשי"ג 1953), מדגיש את חשיבות הנחלת התרבות היהודית בחינוך בארץ.

ראה טבלא המשבצת את החוקים השונים לפי שייכותם לדת, מורשת ולאום.

חוקים נוספים המבטאים את ההיבטים היהודיים השונים של מדינת ישראל:

· החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם (תש"י – 1950) – מאפשר להעמיד לדין פושעים נאצים ועוזריהם על פשעיהם נגד היהודים בתקופת המשטר הנאצי בגרמניה.

· חוק שעות עבודה ומנוחה (תשי"א 1951, תוקן 1996) - החוק קובע את יום המנוחה השבועי. לגבי יהודי – יום שבת, ומי שאינו יהודי, ראשון או שישי כמקובל בדתו. אסור להעסיק עובד ביום המנוחה השבועי, ואסור לעבוד בבית העסק השייך לך ביום זה בלי אישור מיוחד משר העבודה.

· חוק האזרחות (תשי"ב 1952) – חוק העוסק בקבלת אזרחות ישראלית. יהודי שעלה לישראל מכוח חוק השבות מקבל בצורה אוטומאטית אזרחות ישראלית.

· חוק מעמד ההסתדרות הציונית העולמית – הסוכנות היהודית לארץ ישראל (תשי"ג 1953) – הסכם בין ממשלת ישראל לבין ההנהלה הציונית העולמית שקובע את תפקידיה של ההנהלה ,קליטת עלייה, התיישבות חקלאית וגיוס כספים עבור הציבור היהודי.

· חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה (תשי"ט 1959) – קובע את כ"ז בניסן מידי שנה כיום להתייחדות עם זכר השואה ומעשי הגבורה והמרד בתקופתה.

· חוק יסוד מקרקעי ישראל (תש"ך 1960) – מקרקעי ישראל הוא שם לאדמות הלאום שהן לא פרטיות, 90% מקרקעות המדינה, כולל אדמות קק"ל. החוק קובע שקרקעות אלה אינן ניתנות למכירה אלא לחכירה בלבד. (חכירה – השכרה של אדמה לטווח רחוק – 99 שנה בדרך כלל). את אדמות קק"ל אסור להחכיר לאנשים לא יהודים.

· חוק איסור גידול חזיר (תשכ"ב – 1962) – חוק האוסר על גידול חזירים בארץ, מלבד אזורים בהם מרוכזת אוכלוסיה לא יהודית ולא מוסלמית.

· חוק רשות השידור (תשכ"ה – 1965) – קובע את מטרות השידור הציבורי, אשר אחת מהן היא לחזק את הקשר בין האזרחים היהודים למורשת היהודית.

· חוק יסודות המשפט (תש"ם – 1980) – קובע שאם קיימת בעיה משפטית שאין לה מענה בחוקים הקיימים, יש להחליט עליה ברוח עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל.

· חוק חג המצות (איסור חמץ) (תשמ"ו 1986) – אוסר על בעלי עסקים להציג חמץ בפומבי למכירה או לצריכה במשך כל חג הפסח, אך החוק אינו חל ביישובים שבהם רוב התושבים או רוב העסקים אינם יהודים. אינו חל בתוך יישוב שיתופי שבו בתי העסק מיועדים לצרכי המקום בלבד.

· דת היהודית

· הלאום היהודי

· התרבות והמורשת היהודית

· חוקים אלה נגזרים ממצוות הדת

· מטרת חוקים אלה היא

· להדגיש את היותה של

· מדינת ישראל מדינת

· לאום יהודית

· – מדינתו

· של העם היהודי כולו

· מטרת חוקים אלה היא להקנות אופי (צביון) תרבותי יהודי לאזרחי המדינה היהודים

· חוק בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), חוק איסור גידול חזיר, חוק חג המצות (איסור חמץ). חוק שעות עבודה ומנוחה (הסעיף בחוק הקובע שיום המנוחה השבועי של יהודי יהיה יום שבת)

· חוק השבות, חוק האזרחות, חוק יסוד: מקרקעי ישראל, חוק עשיית דין בנאצים, חוק מעמד
ההסתדרות הציונית.

· חוק חינוך ממלכתי, חוק רשות השידור, חוק יסודות המשפט, חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה.

המוסדות במדינת ישראל- ביטוי למדינה יהודית

n בתי הדין הרבניים- מוסד זה מבטא אופי יהודי- הלכתי, כיוון שהוא דן בענייני נישואים וגירושים בין בני זוג יהודים, ובעניינים אחרים המובאים בפניו, ע"פ ההלכה היהודית.

n מועצות דתיות - מציינות אופי יהודי-דתי כיוון שהן עוסקות בענייני דת ובהתאם להלכה היהודית, כגון עריכת נישואים, שירותי קבורה, לימוד לבר מצווה .

n הרבנות הראשית- מעניקה שירותים דתיים עפ"י ההלכה היהודית, כגון מתן תעודות כשרות למוסדות ציבור, מתן אישור לרבני ערים לכהן בתפקידם, מתן תשובות וחוות דעת בענייני הלכה.

n משרד הקליטה – אחראי על קליטתם של העולים היהודים בארץ בתחומי תעסוקה, מגורים, חברה ותרבות, תוך תיאום עם משרדי הממשלה העוסקים בתחומים אלו. כך, משרד זה מסייע לעולים היהודים, ומעודד את העלייה היהודית למדינה במטרה להביא לרוב יהודי במדינת ישראל.

n הכנסת- הכנסת היא בית הנבחרים/ הפרלמנט של מדינת ישראל, ושמה לקוח מן המורשת היהודית. המונח "כנסת" מקורו ב"כנסת הגדולה" מתקופת בית שני, ומספר ח"כ (120) הוא כמספר אנשי הכנסת הגדולה.

n הסוכנות היהודית - מוסד המקשר בין מדינת ישראל לעם היהודי בתפוצות. בין תפקידיה: התיישבות, ארגון העלייה בתפוצות, העברת העולים ורכושם לארץ, תמיכה במוסדות תרבות, חינוך, מדע, ספורט ועוד.

הסכם הסטאטוס קוו

מאז קום המדינה היו חילוקי דעות בין דתיים וחילוניים בנוגע לצביונה היהודי של מדינת ישראל והמעמד של הדת היהודית בה. על רקע מחלוקת זהו הושג בערב קום המדינה הסכם בין מפלגת הפועלים השלטת לבין המפלגות הדתיות והחרדיות שידוע עד היום בשם הסדר הסטטוס-קוו. על פי הסדר הסטטוס-קוו (שמירה על הקיים) מעמדה של הדת במדינת ישראל יוסדר בהתאם למתכונת שהייתה נהוגה בישוב היהודי בזמן תקופת המנדט בארץ ישראל.

הסדר הסטטוס-קוו כולל ארבעה סעיפים עיקריים המסדירים את היחסים בין דת ומדינה בארץ ישראל:

1. שמירת כשרות במוסדות ציבוריים (כמו למשל משרדי ממשלה וצה”ל).

2. שמירת על השבת במקומות ציבוריים (לדוגמא תחבורה ציבורית).

3. שמירת המעמד האוטונומי של החינוך הדתי.

4. מתן זכות בלעדית לבתי דין רבניים בנושאי אישות כמו נישואין וגירושין.

חלק מהנושאים הנכללים במסגרת של הסדר הסטטוס-קוו קיבלו מעמד של חוק מדינה כמו למשל חוק בתי הדין הרבניים, שמירת כשרות במוסדות ציבור, חוק שעות עבודה ומנוחה ועוד

מעמדם של המיעוטים בישראל, ההשלכות של מדינת ישראל כמדינת לאום יהודית על האזרחים הערבים בישראל

העובדה שמדינת ישראל היא מדינת הלאום היהודי משמעותה שהיא המדינה של כל היהודים, גם אלה שאינם אזרחי ישראל. לכן, אזרחי ישראל הערבים שאינם בני הלאום היהודי חשים לפעמים שזוהי לא מדינתם. מדוע?

בתחום החקיקה:

הם רואים בחוק השבות חוק המפלה את היהודים לטובה. הערבים לא מרגישים אזרחים שווים, כאשר חוק השבות מעניק רק ליהודי, בניו, או נכדיו את הזכות לעלות לישראל.

בתחום המוסדות:

ישנם מוסדות לאומיים המיוחדים לאזרחים היהודים,ומטפלים רק באוכלוסיה היהודית. כמו הסוכנות היהודית. יהודי התפוצות תורמים כסף רק לאזרחים היהודים, למשל למטרת קליטת עלייה.

בתחום סמלי המדינה:

לאוכלוסיה הלא יהודית יש קושי להזדהות עם סמלי המדינה שמקורם במורשת היהודית.

גורמים אלו מגבירים את תחושת אי השוויון של האוכלוסייה הלא יהודית במדינת ישראל.

עוד סיכום על מאפייניה של ישראל כמדינה יהודית

בגרות באזרחות

Sunday, April 3, 2022

מאפייניה של ישראל כמדינה יהודית