הרשות השופטת בישראל: בתי המשפט

הרשות השופטת בישראל:בתי המשפט

בישראל כמו בכל משטר דמוקרטי המבוסס על עקרון הפרדת הרשויות קיימת רשות שופטת עצמאית ובלתי תלויה. עצמאותה של הרשות השופטת חיונית לשלטון החוק במדינה ולעצם קיומה של המדינה הדמוקרטית.

תפקידי הרשות השופטת

1.     הסדרת היחסים - השפיטה עוסקת בהסדרת היחסים בין בני האדם ובין האדם לשלטון בכל תחומי החיים:דיני אישות ומשפחה, דיני מסחר, עבודה וכספים, הדין הפלילי וזכויות האדם. הפסיקה של בתי המשפט נעשית על פי פרשנות שנותנים השופטים לחוקים, הנחקקים על ידי הרשות המחוקקת.

2.     הגנה על שלטון החוק במדינה- במדינה דמוקרטית החוק מחייב את כל רשויות השלטון והאזרחים במדינה. הרשות השופטת מגינה על שלטון החוק במדינה בצורות הבאות

·       בתי המשפט הפועלים על פי חוק משמשים ליישוב סכסוכים בין בני אדם

·       בתי המשפט מבקרים את חוקיות פעולות השלטון,ומגנים על זכויות האדם והאזרח בישראל

3.     ביקורת שיפוטית וחיזוק הפרדת הרשויות במדינה- בתי המשפט בישראל מונחים על ידי החוקים שנקבעו על ידי הכנסת. לעיתים החוק מנוסח בעמימות וניתן להבינו במשמעויות שונות. בתי המשפט מפרשים את החקיקה הראשית והמשנית על בסיס עקרונותיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית הם מתאימים את פרשנות החוק לערכים אלה בפסיקתם כך בא לידי ביטוי עקרון האיזונים והבלמים בין הראשות המחוקקת לבין הרשות השופטת, בכך מחזקת הפסיקה את עקרון הפרדת הרשויות במדינה.

אי תלותה של הרשות השופטת –במטרה להבטיח שמערכת המשפט תתנהג על פי אמות מידה של צדק ושוויון, ועל מנת שהציבור יאמין שניקיון כפיה של הרשות השופטת, חובה שהרשות השופטת תהיה בלתי תלויה (במידה והרשות השופטת תיחשב ע"י הציבור כבלתי תלויה, יכול הדבר לפגוע באמון הציבור בהוגנות של כל ההליך המשפטי, דבר שעלול להביא לפגיעה קשה בשלטון החוק, ולגרום לכך שאנשים יפסיקו לציית לחוק). על מנת שלמור על

אי תלותה ועצמאותה של הרשות השופטת מתקיימים העקרונות הבאים:

- הרשות המחוקקת אינה יכולה לבטל מראש או בדיעבד פסק דין שניתן ע"י הרשות השופטת,

  ובמידה והיא מעוניינת בכך, הדבר ייעשה בחקיקה.

- עיקרון הסוביודיצה: אסור לפרסם או לעסוק בנושא הנדון בבית המשפט, על מנת למנוע השפעה

  ולחצים מצד התקשורת ודעת הקהל על השופטים בבית המשפט (ישנם מקרים רבים המעידים

  שהעיקרון לא נשמר בישראל בקפדנות יתרה).

- מינוי השופטים: על מנת למנוע הפעלת לחצים פוליטיים על הרשות השופטת, בחירת השופטים נעשית ע"י וועדה המונה תשעה חברים, כאשר יחסי הכוחות הם: 5 נציגים של הרשות השופטת מול 4 של הרשות המבצעת והמחוקקת. רוב חברי הוועדה הם אנשי מקצוע מתחום המשפט ואינם פוליטיקאים. דיוני הוועדה סודיים. תנאי העסקתם של השופטים: שכר השופטים נקבע ע"י וועדת הכנסת, שכרם גבוה יחסית, אסור להם לעבוד בעבודה נוספת (בוודאי לא בדבר הקשור בפוליטיקה), השופטים יכולים לכהן עד לגיל 70, לא ניתן להעביר שופט ממקום כהונתו למקום אחר, אלא בהסכמת נשיא בית המשפט העליון או על פי החלטת בית הדין המשמעתי, לשופטים יש חסינות ולא ניתן לפתוח נגדם בחקירה פלילית אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה.

חשוב לציין כי: מאחר שמדינת ישראל מוגדרת כמדינה יהודית ודמוקרטית, פעלה המדינה לאורך השנים במטרה להתאים את מקורות המשפט בישראל למורשת ישראל. אמנם עד לשנות ה-80, היו עדיין במערכת המשפט בישראל שרידים של חוקים מהתקופה שבה שלטה בא"י האימפריה העותומנית, ושלטון המנדט הבריטי, אולם בשנת 1980 נחקק חוק יסודות המשפט שקבע כי במידה ואין חקיקה או פסיקה מפורשת בנושא מסויים – מקרה זה נקרא "מקרה של לקונה (חסר בחקיקה), אזיי בתי המשפט יסתמכו על עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל. בשנת 1984 החליטה הכנסת לבטל את כל שרידי החוקים העותומנים (לעומת זאת יש עדיין שרידים במערכת החקיקה לחוקים מתקופת השלטון המנדטורי).

                                            סוגי המשפט בישראל

משפט חוקתי	משפט פלילי	משפט אזרחי
במקרים בהם נפגעו ערכים ועקרונות יסוד של המדינה  או זכויות, בעקבות פעולות  שנעשו על ידי רשויות  המדינה, יכול אזרח לעתור  לבג"צ, ולבקש סעד.   בג"צ יכול להוציא צווים  כדי להגן על הערכים או  הזכויות שנפגעו	במקרים בהם אזרחים או מוסדות עברו על החוק המדינה יכולה להעמידם לדין  [על עבירות מסוג :        א'. חטא – מאסר עד חודש/קנס ב'. עוון – מאסר מחודש עד שלוש שנים/קנס ג'. פשע – מאסר משלוש שנים עד  מאסר עולם/קנס]	עוסק במקרים בהם אזרחים /חברות פרטיות/המדינה תובעים אזרחים/חברות פרטיות/המדינה מאחר שלא קיימו את חלקם בחוזה שהוסכם ביניהם. במקרים שכאלו  אין עונש שנקבע ע"י החוק .      והמפסיד צריך לקיים את חלקו בחוזה
-------------------------------	-------------------------------	-------------------------------
התובע = אזרח הנתבע = רשויות השלטון האשמה = פגיעה בזכויות/ ערכים העונש = שימוש בצווים	התובע = המדינה הנתבע = אזרחים/מוסדות האשמה = עבירה על החוק העונש = מאסר וקנס/מאסר על    תנאי/קנס	התובע = אזרח/חברה פרטית/המדינה הנתבע = אזרח/חברה פרטית/המדינה האשמה = אי קיום חוזה    העונש = אין עונש של מאסר אולם המפסיד במשפט  צריך לקיים את החוזה שעליו התחייב

מבנה מערכת  הרשות השופטת

רשות זו מורכבת משני סוגים של בתי משפט:

·       בתי דין מיוחדים- אלו הוכשרו לעסוק בנושאים ספציפיים, הדורשים התמחות מיוחדת. כמו- בית הדין לעבודה, בתי דין צבאיים, בתי דין רבניים ואחרים. בתי דין אלה הוקמו כדי להפחית את העומס על בתי-המשפט הרגילים ועל מנת ליצור מומחיות. ההלכים בבתי הדין המיוחדים מהירים יותר מאשר בבתי המשפט הרגילים.

·       בתי משפט רגילים- קיימות 3 ערכאות משפטיות: 

בית משפט השלום הערכאה הראשונה- מוסמך לדון בעבירות פליליות שהעונש המרבי עליהן הוא 7 שנות מאסר, ובעבירות אזרחיות שהפיצוי עליהן מוגבל לסכום שמתעדכן מעת לעת.

·        

·       

בית משפט מחוזי  כערכאה ראשונה וערכאה השנייה- כערכאה ראשונה דן בית המשפט המחוזי בכל עניין שאינו בסמכותו של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי מוסמך לדון בעבירות פליליות שהעונש המרבי עליהן הוא מעל 7 שנות מאסר, ובעבירות אזרחיות שהפיצוי עליהן מוגבל לסכום גבוה יותר מזה של בימ"ש השלום וגם זה מתעדכן מעת לעת. כמו כן בימ"ש מחוזי מהווה ערכאה שנייה בערעורים על פסקי דן שניתנו בבית משפט השלום, ובמקרים אלו לבימ"ש מחוזי יש את הסמכות לבטל או לשנות את הפסיקה שהתקבלה בערכאה הראשונה.

בית המשפט העליון- פועל בשני מישורים: כערכאת ערעור שנייה או שלישית על פסקי דין שהתקבלו בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי (כערכאת ערעור שלישית- במקרים בהם בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהוגש על פסיקת בימ"ש השלום. כערכאת ערעור שנייה- במקרים בהם מערערים על פסקי דין שנקבעו לראשונה בבית משפט מחוזי).

משמש כבית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ)- אז הוא  דן כערכאה ראשונה ואחרונה בעניינים חוקתיים שבין האזרח לשלטון. בג"ץ עוסק בהגנה על זכויות האדם והאזרח ודן בעתירות של אזרחים כנגד רשויות השלטון.

בתי-משפט מיוחדים (באותה רמת שיפוט)	בתי-משפט רגילים	מערכת בתי המשפט
בתי-משפט לענייני משפחה בתי-משפט לנוער בתי-המשפט לתעבורה בתי-דים דתיים בתי-דים צבאיים בתי-המשפט לעניינים מקומיים בתי-המשפט לתביעות קטנות בתי-דין לעבודה	בתי משפט השלום (28)	מי נכלל
בתי-משפט לעניינים מנהליים בתי-משפט לימאות (בחיפה)	בתי-משפט מחוזיים (5)
	בית המשפט העליון (1)
בתי-משפט בעניינים מיוחדים, בעלי סמכות שיפוט המוגבלת רק לנושאים שבהם הם דנים.	בתי-משפט מרכזיים העוסקים במשפט חוקתי, במשפט הפלילי ובמשפט האזרחי	סמכות

בית משפט עליון  כבית משפט גבוה לצדק ( בג"ץ ) - בית משפט חוקתי

בית המשפט העליון ביושבו כבג"ץ אחראי על עשיית צדק כאשר אזרח פונה אליו כשחש שהרשות המבצעת על גופיה השונים (מס הכנסה, משטרה, רשויות מקומיות, משרדי ממשלה ואחרים) פגעה בו ע"י שימוש לרעה בסמכותה החוקית תוך כדי עיוות החוק הראשי.תפקיד הבג"ץ לתת סעד לפונים אליו לקבוצות מיעוט , לאדם או למוסד במדינה אם רשויות השלטון, לדעת בית המשפט פעלו שלא על פי צדק, חרגו מסמכויותיהם, היפלו לרעה או לטובה שלא על פי חוק או פעלו בחוסר תום לב

בג"ץ, ביסס את מעמדו במשך השנים כמגן החשוב ביותר על זכויות האדם בישראל. פסיקותיו סייעו ליצור בישראל מעין מגילת זכויות משפטית שהשלטון (כולל המחוקק) נאלץ להתחשב בה. מגילת זכויות האדם השיפוטית היא מגילת זכויות אשר לא נקבעה בחוק הכנסת אלה בפסיקה. יצירת מגילת זכויות האדם השיפוטית חשובה במיוחד במדינה, זאת בהיעדר חוקה ובהיעדר  חוקי יסוד המגנים על כל זכויות האדם בישראל.  במספר פרשיות הראו שופטי הבג"צ כי הם פועלים ללא מורא ואילצו את רשויות השלטון השונות לפעול בהתאם לעקרונות שלטון החוק.

דוגמאות לחשיבותו של בג"ץ כמגן הדמוקרטיה ושלטון החוק

בג"ץ ישראל אלדד- גם עתירתו של ד"ר ישראל אלדד נגד שה"ב ביססה את מעמדו של הבג"צ כמגן זכויות האדם בישראל. במקרה זה עתר אלדד נגד שה"ב על כך שהשר מונע מהעותר לעבוד לפרנסתו כמורה בשל דעותיו הפוליטיות של העותר. פעולה זאת של שה"ב אינה בתחום סמכותו ומאחר ואין חוק האוסר על העסקתו של אדם כמורה בגין דעות פוליטיות אזי פעולת שה"ב מהווה פגיעה בעיקרון של חופש העיסוק. בית המשפט העליון ביושבו כבג"ץ קיבל את העתירה והורה לשה"ב לאפשר לאלדד לעבוד כמורה. בפסיקתו קבע השופט אולשן: "הגבלות שאין להימנע מלהטילן על חירות הפרט צריכות להיקבע על ידי חוק, כלומר על ידי החברה המשקפת את דעתה בחוקים הנחקקים בבית המחוקקים המיצג אותה ולא ע"י השלטון המנהלי (הרשות המבצעת).

בג"ץ אל כרטובלי- לאחר קום המדינה קיבל בית המשפט העליון ביושבו כבג"ץ את עתירתו של אזרח ערבי בשם אל –כרטובלי, שהופנתה נגד שר הביטחון והרמטכ"ל. בעתירה זו התלונן העותר על כך שהרמטכ"ל הורה על מעצרו המנהלי ללא הגבלת זמן. העותר טען כי המעצר לא היה חוקי משום שלא ניתנה לו האפשרות לפנות אל וועדה מייעצת שהייתה אמורה לקום עפ"י תקנות הגנה לשעת חירום שעל בסיסן נעצר, אותה ועדה הייתה אמורה לייעץ לשר האם לבצע את המעצר. בית המשפט קבע, בתחילה בצו על תנאי ואחר כך בצו החלטי שהיה על שר הביטחון למנות את הועדה המייעצת ומאחר שלא עשה כך הרי המעצר אינו חוקי ולכן בטל. בפסיקתם קבעו שופטי הבג"צ, "השלטונות כפופים לחוק כמו כל האזרחים במדינה ושלטון החוק הוא אחד היסודות האיתנים של המדינה. יהיה זה נזק חמור אם השלטונות ישתמשו בכוח הניתן להם מטעם המחוקק תוך התעלמות גמורה מהסייגים המוצבים על דרך השימוש בכוח זה".

בית משפט עליון לערעורים בית משפט גבוה לצדק – בג"ץ ערכאה שניה או שלישית ועליונה. ברוב המקרים הכרעת בית המשפט העליון היא הכרעה סופית ואין מערערים אחריה. במקרים מיוחדים כאשר מערערים על פסיקת בית המשפט העליון ומבקשים דיון נוסף, מתכנס בית המשפט העליון בהרכב מורחב (9-11 שופטים). בית המשפט העליון כבג"ץ דן כערכאה ראשונה ואחרונה בעניינים שבין האזרח לרשויות השלטון. בג"ץ אינו פועל ביוזמתו, אלא רק לאחר שפנו אליו. הפניה לבג"ץ היא באמצעות עתירה בכתב. הפונה נקרא – עותר. הרשות כלפיה מופנית העתירה נקראת – משיבה. שופט בית המשפט מקבל את העתירה בלשכתו, ובמקרים דחופים גם בביתו. אם השופט סבור כי העתירה אינה מוצדקת הוא מעביר אותה לדיון בפני הרכב של שלושה שופטים – רק שלושה שופטים יכולים לדחות את העתירה. במקרה כזה אין אפשרות לערער.  במידה והוגשה עתירה לבג"צ, השופט שקיבל את העתירה מוציא צו "על תנאי": הוא עוצר זמנית את הפעולות של הרשות השלטונית ומזמין נציג של השלטון להופיע בפני בג"ץ ולהשיב על טענות העותר בתוך שלושים יום מהוצאת הצו.      חשוב לציין כי:    א. תפקידו של בג"ץ לעזור לאילו שפונים אליו. תפקידו גם להגן על   זכויות אדם ואזרח וזכויות קבוצה, כולל אילו שאינן מעוגנות בחוק. ב.  בהעדר חוקה וחוקי יסוד המגינים על כל זכויות האדם והאזרח יצר בג"ץ בפסיקותיו מעין מגילת זכויות אדם ואזרח שיפוטית. זוהי מגילת זכויות אשר לא נקבעה בחוק אלא בפסיקה ואין לה תוקף של חוק. פסיקה זו נעשית בעיקר ע"י שופטים בעלי גישה אקטיביסטית. ג.  בג"ץ רואה עצמו כממונה  העליון של שמירת עקרונות היסוד של מדינת ישראל, כגון  עקרון  שלטון החוק ועקרון היותה של ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית,  לכן כאשר פונים לבית המשפט העליון במסגרת עתירה (לבג"ץ), הוא נוהג להרחיב את עיסוקו לתחום של ביקורת שיפוטית גם על  רשויות המדינה, מכאן חשיבותו הרבה של בג"ץ כמגן על הדמוקרטיה בכלל ועל זכויות האדם והאזרח בפרט.